מחלת בלאונט, המכונה גם מקל הטיביה, מאופיינת בשינוי בהתפתחות של עצם הקינמון, השוקה, המובילה לעיוות מתקדם של הרגליים.
מחלה זו יכולה להיות מסווגת לפי הגיל שבו היא נצפתה ואת הגורמים הקשורים להתרחשות שלה ב:
- תינוקות, כאשר נצפתה בשתי הרגליים של ילדים בין 1 ל 3 שנים, להיות יותר קשור הילוך מוקדם;
- מאוחר, כאשר נצפה באחת הרגליים של ילדים בין 4 ל 10 שנים או מתבגרים, להיות יותר קשור להיות עודף משקל;
הטיפול במחלת בלאונט נעשה על פי גיל האדם ומידת העיוות של הרגל, מומלץ, במקרים חמורים יותר, את ההישג של ניתוח תחת הרדמה כללית ואחריו מפגשים של פיזיותרפיה.
תסמינים עיקריים
המחלה של בלאונט מאופיינת על ידי עיוות של אחת או שתי הברכיים, משאיר אותם מקושתים. הסימפטומים העיקריים הקשורים למחלה זו הם:
- קושי הליכה;
- הפרש בגודל הרגל;
- כאב, במיוחד בקרב מתבגרים.
בניגוד לברך הוורוס, מחלת בלאונט הינה פרוגרסיבית, כלומר עקמת הרגליים יכולה לעלות עם התפתחות הזמן ולא מתרחשת שינוי מבני עם צמיחה, דבר שיכול לקרות בברך הוורוס. להבין מה הברך varus ואיך הטיפול נעשה.
האבחנה של מחלת בלאונט נעשית על ידי האורתופד דרך בדיקות קליניות ופיזיות. בנוסף, צילומי רנטגן של הרגליים וברך נדרשים בדרך כלל לבדוק את היישור בין השוקה לבין עצם הירך.
איך עושים את הטיפול?
הטיפול במחלת בלאונט נעשה על פי גיל האדם והתפתחות המחלה, ומומלץ על ידי האורטופד. בילדים, הטיפול יכול להיעשות באמצעות פיזיותרפיה ושימוש באורתזה, שהם ציוד המשמש לסיוע בתנועת הברך ולמנוע דפורמציה נוספת.
עם זאת, במקרה של מתבגרים או כאשר המחלה כבר מתקדמת מאוד, הניתוח הוא ציין, אשר נעשה תחת הרדמה כללית מורכב חיתוך קצה של השוקה, reignign אותו ולהשאיר אותו במקום הנכון באמצעות שלטים ואת הברגים. לאחר הניתוח מומלץ לבצע פיזיותרפיה לשיקום הברך.
אם המחלה אינה מטופלת באופן מיידי או בדרך הנכונה, מחלת בלאונט עלולה להוביל לקושי בהליכה ולדלקת מפרקים ניוונית בברך, שהיא תנאי המאופיין על ידי התקשות של מפרק הברך שיכול להוביל לקושי תחושה של חולשה בברך.
סיבות אפשריות
ההתרחשות של מחלת בלאונט קשורה בדרך כלל לגורמים גנטיים ובעיקר למשקל עודף של הילדים ולעובדה שהם התחילו ללכת לפני השנה הראשונה לחיים. לא ברור אילו גורמים גנטיים קשורים עם הופעת המחלה, אך הוכח כי השמנה בילדות קשורה למחלה עקב לחץ מוגבר על האזור של העצם האחראית לצמיחה.
מחלת בלאונט יכולה להתרחש הן אצל ילדים והן בקרב מתבגרים, והיא שכיחה יותר בקרב ילדים ממוצא אפריקאי.
