טרשת מערכתית היא מחלה אוטואימונית הגורמת לייצור מוגזם של קולגן, מה שגורם לשינויים במרקם ובמראה העור, אשר הופך להיות מוקשה יותר.
בנוסף, במקרים מסוימים המחלה יכולה להשפיע גם על חלקים אחרים בגוף, ולגרום להתקשות של איברים חשובים אחרים, כמו הלב, הכליות והריאות. מסיבה זו, חשוב מאוד להתחיל בטיפול, שאמנם אינו מרפא את המחלה אך מסייע לעיכוב התפתחותה ומונע הופעת סיבוכים.
לטרשת מערכתית אין סיבה ידועה, אך ידוע שהיא שכיחה יותר בקרב נשים בגילאי 30 עד 50, והיא מתבטאת בדרכים שונות בחולים. האבולוציה שלה היא גם לא צפויה, היכולת להתפתח במהירות ולהוביל למוות, או לאט, ולגרום לבעיות עור קלות בלבד.
תסמינים עיקריים
בשלבים המוקדמים ביותר של המחלה, העור הוא האיבר הנפגע ביותר, החל בנוכחות עור מוקשה ואדמדם יותר, במיוחד סביב הפה, האף והאצבעות.
עם זאת, ככל שהוא מחמיר, טרשת מערכתית יכולה להשפיע על חלקים אחרים בגוף ואפילו על איברים, ויוצרים תסמינים כגון:
- כאב מפרקים;
- קושי ללכת ולנוע;
- תחושת קוצר נשימה מתמיד;
- איבוד שיער;
- שינויים במעיים במעיים, עם שלשולים או עצירות;
- קושי בבליעה;
- בטן נפוחה לאחר הארוחות.
אנשים רבים עם טרשת מסוג זה יכולים לפתח גם את תסמונת ריינו, בה כלי הדם באצבעות מתכווצים, מונעים מעבר נכון של הדם וגורמים לאובדן צבע בקצות האצבעות ולאי נוחות. הבן יותר אודות תסמונת ריינו ואיך מטפלים בה.
כיצד מתבצעת האבחנה
בדרך כלל, הרופא עלול לחשוד בטרשת מערכתית לאחר התבוננות בשינויים בעור ובסימפטומים, אולם יש לעשות גם בדיקות אבחון אחרות, כגון צילומי רנטגן, סריקות CT ואפילו ביופסיות עוריות, על מנת לשלול מחלות אחרות לעזור לאשר את המחלה. נוכחות של טרשת מערכתית.
למי הכי סיכון להיות
הסיבה שמובילה לייצור יתר של קולגן שמקורו בטרשת מערכתית עדיין לא ידועה, אולם ישנם גורמי סיכון כמו:
- תהיה אישה;
- הכינו כימותרפיה;
- להיחשף לאבק סיליקה.
עם זאת, קיום אחד או יותר מגורמי הסיכון הללו אינו אומר שהמחלה תתפתח, גם אם ישנם מקרים אחרים במשפחה.
כיצד מתבצע הטיפול
הטיפול אינו מרפא את המחלה, אולם הוא עוזר לעכב את התפתחותה ולהקל על התסמינים, ומשפר את איכות חייו של האדם.
מסיבה זו יש להתאים כל טיפול לאדם, על פי התסמינים המתעוררים ושלב התפתחות המחלה. חלק מהתרופות הנפוצות ביותר כוללות:
- קורטיקוסטרואידים, כמו בטמטזון או פרדניזון;
- מדכאי חיסון, כגון מתוטרקסאט או ציקלופוספמיד;
- נוגדי דלקת, כגון איבופרופן או נימסוליד.
יש אנשים שיכולים לקבל גם ריפלוקס ובמקרים כאלה רצוי לאכול ארוחות קטנות מספר פעמים ביום, בנוסף לישון עם ראש המיטה מוגבה ולקחת תרופות מעכבות משאבת פרוטון, כמו אומפרזול או לנסופרזול, למשל.
כאשר יש קושי בהליכה או בתנועה, יתכן שיהיה צורך גם לעשות מפגשי פיזיותרפיה.
האם המידע הזה עזר לך?
כן לא
דעתך חשובה! כתוב כאן כיצד נוכל לשפר את הטקסט שלנו:
יש שאלות? לחץ כאן לתשובה.
דוא"ל בו תרצו לקבל תשובה:
בדוק את דוא"ל האישור ששלחנו לך.
השם שלך:
סיבה לבקר:
--- בחר את הסיבה שלך --- מחלה לחיות טוב יותר לעזור לאדם אחר להשיג ידע
האם אתה איש מקצוע בתחום הבריאות?
לא רופא רוקח אחות תזונאית ביו רפואיתפיזיותרפיסטקוסמטיקאית אחר
