הפרעת זהות דיסוציאטיבית, המכונה גם הפרעת אישיות מרובה, היא הפרעה נפשית שבה האדם מתנהג כאילו היו שני אנשים שונים או יותר, המשתנים ביחס למחשבותיהם, זיכרונותיהם, רגשותיהם או פעולותיהם.
חוסר איזון פסיכולוגי זה גורם לשינויים בתפיסה העצמית, אובדן שליטה בהתנהגותך ובהפרעות זיכרון, ויכול להיות מלווה בסימנים ותסמינים אחרים כגון הרגשת אובדן, שינויים פתאומיים בעמדות ודעות או תחושה שהגוף אינו שייך.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא אחת מסוגי ההפרעות הדיסוציאטיביות, אשר יכולות להתבטא במגוון דרכים, כגון אמנזיה, הפרעות תנועה, שינויים בתחושות, עקצוץ או בלבול מתכת, לדוגמה, ללא מחלה פיזית המסבירה את אלה שינויים. למידע נוסף על גילויי הביטוי של הפרעה דיסוציאטיבית.
הטיפול בהפרעה זו מופנה על ידי הפסיכיאטר, וצריך להיעשות עם פסיכותרפיה, ואם יש צורך, שימוש בתרופות כדי להקל על חרדה או סימפטומים דיכאוניים, למרות שאין תרופה, עשוי לאפשר קשר הרמוני יותר בין אישים לבין איזון טוב יותר של התנהגות.
תסמינים עיקריים
סימפטומים של הפרעת אישיות מרובה כוללים:
- היעדר זהות, בעל 2 או יותר אישים, עם מאפיינים, דרכי חשיבה ופעולה הנכונים;
- חוסר הזדהות עם גופו של האדם או התחושה שהוא שייך לאדם אחר;
- שינויים מתמידים בהתנהגות, עמדות ודעות;
- כישלונות זיכרון על אירועי העבר;
- זיכרון פגה למצבים יומיומיים, כגון שכחה להשתמש בטלפון, לדוגמה;
- מרגיש שהעולם אינו ממשי;
- תחושה של הפרדה מהגוף;
- להקשיב לקולות או יש סוגים אחרים של הזיות, כגון ויזואלית או חושית.
הסימפטומים גורמים סבל לאדם הנפגע, כמו גם פגיעה בתחומים חברתיים, מקצועיים או בתחומים חשובים אחרים. בנוסף, הסימפטומים עשויים להיות קשורים עם תסמונות אחרות, כגון חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, שימוש בסמים, מוטציה עצמית או התנהגות התאבדותית, למשל.
מה יכול לגרום
הפרעת זהות מרובה נגרמת על ידי מספר גורמים שיכולים להשפיע על כל אחד, אבל סביר יותר להניח כי תסמונת זו מפתחת אצל אנשים שסבלו מתחים קיצוניים או שחוו טראומה גדולה במהלך הילדות, כגון התעללות פיזית, רגשית או מינית.
טראומות ילדות אלו יכולות לגרום לשינויים ביכולתו של האדם ליצור זהות, במיוחד כאשר המבצעים הם בני משפחה או מטפלים. עם זאת, הסיכון לפתח את ההפרעה הזו פוחתת אם הילד מרגיש מוגן ומרגיע על ידי המטפלים.
כיצד לאשר
אבחנה של תסמונת הפרעת אישיות מרובה נעשית על ידי הפסיכיאטר באמצעות הערכה של סימפטומים, וחשוב גם לשלול מחלות פסיכיאטריות ונוירולוגיות אחרות או שימוש בחומרים שעלולים לגרום לתסמינים אלו.
איך עושים את הטיפול?
להפרדת הזהות הדיסוציאטיבית אין תרופה, עם זאת, הסימפטומים ניתנים לשליטה וריכוך עם הטיפול שמציין הפסיכיאטר, במטרה להפוך את הזהויות המרובות לאחת. הצורות העיקריות של הטיפול כוללות:
- פסיכותרפיה;
- טיפולים עם היפנוזה;
- שימוש בתרופות, כגון חרדה ותרופות נוגדות דיכאון, כדי להקל על חרדה ותסמיני דיכאון, למשל.
ההתאוששות של הפרעה זו משתנה בהתאם לסימפטומים ולמאפיינים הקיימים, מלבד ההישג הנכון של הטיפול.