ילדים עם תסמונת דאון מזוהים בדרך כלל זמן קצר לאחר הלידה בגלל המאפיינים הפיזיים שלהם הקשורים לתסמונת.
חלק מהתכונות הגופניות הנפוצות ביותר כוללות:
- עיניים מלוכסנות, עצומות;
- אף קטן ושטוח מעט;
- פה קטן אבל עם לשון גדולה מהרגיל;
- אוזניים נמוכות מהרגיל;
- רק שורה בכף היד.
- ידיים רחבות עם אצבעות קצרות;
- חלל מוגבר בין הבוהן והאצבעות האחרות.
עם זאת, חלק מן המאפיינים הללו עשויים להיות נוכחים גם בתינוקות שאין להם את התסמונת ויכולים להשתנות במידה רבה בקרב אנשים עם התסמונת. לכן, הדרך הטובה ביותר לאשר את האבחון היא לעשות בדיקה גנטית, על מנת לזהות את קיומו של 3 עותקים של כרומוזום 21.
בעיות בריאותיות נפוצות
בנוסף למאפיינים הפיזיים הנפוצים, אנשים הסובלים מתסמונת דאון נוטים יותר ללקות בבעיות לב, כגון אי ספיקת לב, למשל, או מחלת בלוטת התריס, כגון בלוטת התריס.
כמעט במחצית מהמקרים, עדיין יש שינויים בעיניים שעלולות לכלול פזילה, קושי לראות ממרחק או קרוב, ואפילו קטרקט.
מאחר שרוב הבעיות הללו אינן קלות לזיהוי בימים הראשונים, מקובל אצל רופא הילדים לעבור מספר בדיקות ילדות, כגון אולטרסאונד, אקו-קרדיוגרמה או בדיקות דם כדי לברר אם יש מחלה כלשהי.
למידע נוסף על הבדיקות המומלצות לילדים עם תסמונת דאון.
תכונות קוגניטיביות
לכל הילדים עם תסמונת דאון יש מידה מסוימת של עיכוב בהתפתחות האינטלקטואלית, במיוחד במיומנויות כגון:
- להגיע חפצים;
- להיות קשוב;
- לשבת;
- הליכה;
- לדבר וללמוד.
דרגת הקשיים הללו עשויה להשתנות ממקרה למקרה, אולם, כל הילדים ילמדו בסופו של דבר מיומנויות אלה, למרות שהם עשויים להימשך זמן רב יותר מאשר ילד אחר ללא התסמונת.
כדי לקצר את זמן הלמידה, ילדים אלה יכולים להשתתף במפגשי דיבור עם מטפל הדיבור, כך שהם מעודדים להביע את עצמם מוקדם, להקל על התהליך של למידה איך לדבר, למשל.
